<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן פ"ט</h1>
<h2>דף עו:</h2>
שאלת עוד אבר שנשמט במקום שאינו עושה טרפה אי בעינן שיהא עור ובשר חופה את רובו דומיא דנשבר, ואם אינו חופה [יש] לאסור את האבר, או דוקא בנשבר אסרו. תשובה לא שמענו עור ובשר אלא בנשבר העצם הא בשמוטה לא שמענו, שאם כן בבוקא דאטמא דשף מדוכתיה דפלגינן [נ"ד ע"ב] בין איפסיק ניביה לדלא איפסיק ובין איעכול [ל]דלא איעכול היכי לא פליגי בין עור ובשר חופה את הרוב לאין חופה, ותדע לך שהרי ביעי חשילתא שהן ביצי זכר שנעקרו ממקומן הרי הן כאבר שנשמט ויותר מנותקין ממנו ואפילו הכי לא פליגי בין עור ובשר חופה את הרוב לאין חופה ותדע הכי שריין, וטעמא משום דכל דאית ביה חיותא לאו אבר מן החי הוא וכדאיתא התם, ודאית ביה חיותא לא ידעינן אלא משום דלא מסרחן, אלמא כל דלא מסרח חיותא אית ביה וכל דאית ביה חיותא שרי. ואבר שנשמט ועדיין מעורה בגידיו ודאי לא מסרח וכל דלא מסרח חיותא אית ביה ושרי. ואף על פי ששנינו [קכ"ז ע"א] האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וכו', התם באברים שנשתברו והם מדולדלין מן הבהמה, ואפילו הכי דבר תורה מותרין כל שהן מחוברין קצת לבהמה והאוכלן אינו לוקה שאין לך בהן אלא מצות פרוש מדרבנן וכדאמרינן בפרק המקשה [ע"ג ע"ב], דתנינן התם בבריתא ובשר בשדה טרפה לא תאכלו [שמות כ"ב] להביא האבר והבשר המדולדלין בבהמה בחיה ובעופות אף על פי ששחטן אסורין ואמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן אין לך בהן אלא מצות פרישה בלבד, ואמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אכלו לזה אינו לוקה. הנה הגדתי לך מה שנראה בעיני ואתה התישב בדבר ובין בראיה.
